לפני שבוע יצאנו לסופ״ש הפתעה בברצלונה. ההפתעה הייתה כפולה – גם לאשתי שלא ידעה על הנסיעה, אך גם אני לא ידעתי עד הרגע האחרון אם ולאיפה ניסע כי המתנתי למחירי הרגע האחרון. בסופו של תהליך העלות הייתה כ-$470 לאדם, כולל טיסת צ'רטר ומלון הממוקם על Plaza Catalunya והוזמן דרך האינטרנט – העלות לא כוללת shopping. ניתן לקרוא לגבי תכנון נסיעה זולה בחו"ל.

מטרות הנסיעה המוצהרות היו מנוחה מהילדים והעבודה, ביקור במקום בו עדיין לא ביקרנו וחגיגת 5 שנות נישואים. כמובן שסדר הופעת המטרות המפורטות לעיל אינו בהכרח לפי סדר חשיבותן.

ההפתעה

אז כמו שהזכרתי, אשתי לא ידעה שנוסעים לברצלונה (למרות שהיא חשדה – היא מכירה אותי טוב מדי), כך שנאלצתי להתכונן לנסיעה לבד. את החומר מצאתי מכל מני מקומות באינטרנט, הטוב והמסודר שבין האתרים האתר הזה ב-ltkaplan.com. הגעתי עם תוכנית פחות או יותר מסודרת, אבל כמובן שתכנונים ומציאות לא הולכים יד ביד וביצענו כמה וכמה שינויים על הדרך. אז קדימה, העמסנו את האייפון ויצאנו לדרך.

המראנו מנתב"ג בשעה 15:30 ביום חמישי בטיסת צ'רטר של חברת ארקיע. קדמו לכך חששות מוצדקים מ-over weight בגלל המזוודה הבודדת אך הענקית שלקחנו איתנו – אני קורא לה מזוודת הגופה – מסתבר שבלי לדחוס נכנסים בה בקלות 28 ק"ג. בסופו של דבר ויתרו לנו ועלינו על המטוס. 4 וחצי שעות מאוחר יותר נגעו גלגלי המטוס במסלול בשדה התעופה הבינלאומי בברצלונה.

משדה התעופה

תכננתי שנגיע לעיר ברכבת וכך אכן עשינו, אך זה לא עבר בקלות… קודם כל, תחנת הרכבת נמצאת בטרמינל אחר מהטרמינל שנחתנו בו. השילוט בשדה התעופה באופן די מפתיע רשום רק בספרדית, אבל יש איורים לילדים מפגרים. התלבשתי על האיור שנראה כמו רכבת וכך מצאנו את התחנה. כמובן שיכלתי גם לשאול, אבל בתור גבר גאה לקח לי זמן, ובתור אישה שכרגע הופתעה לקח לאישתי זמן להוציא אותי מהשוק כדי שאתחיל לשאול שאלות ניווט. בתחנה קנינו כרטיסיה שמספיקה ל-10 נסיעות שעולה כ-7 יורו. נסיעה בודדת אגב עולה 2 יורו כך שזה די משתלם. ניתן באותה כרטיסיה להעביר יותר מנוסע אחד. חיכינו די הרבה זמן לרכבת (אמור להיות עד חצי שעה)… הנסיעה למרכז ברצלונה אורכת כ-30 דקות, אך אל תצפו לשילוט או כריזה באנגלית שתגיד לכם איפה לרדת. ברגע מלא השראה ניחשנו שאנחנו צריכים לרדת בתחנה שנקראת Pg de Gràcia. אחרי שסחבתי 28 ק"ג במעלה המדרגות (אין מעלית או שלא מצאנו) מצאנו את עצמנו במרכז צומת יפה, אך בהחלט לא Plaza Catalunya. יצאנו להליכה כש-28 ק"ג נגררים מאחורינו ברעש מרגיז, ולאחר 3 בלוקים הגענו לכיכר ולמלון שלנו (מופתעים שבחרנו את הכיוון הנכון? טוב, הפעם שאלנו). לסיכום חווית הרכבת – לא מומלץ, לפחות לא עם מזוודות – אך בהחלט האופציה הזולה ביותר להגיע למרכז העיר משדה התעופה.

המלון

מעט על המלון שלנו. המלון נקרא Husa Barcelona והוא ממוקם ממש בסמוך לכיכר המרכזית של ברצלונה, Plaza Catalunya. המלון הוא לכאורה 4 כוכבים, אבל אני לא משוכנע שהוא בסטנדרט שכזה. עדיין, היינו מרוצים מאוד מהבחירה שלנו. כמו שאמרתי, הזמנתי את המלון באינטרנט, דרך אתר Booking.com. הפקידים בקבלה אדיבים מאוד, לא בטוח שניתן להסתמך על ההמלצות שלהם כי יצא להם להטעות אותנו. בניגוד לשאר המלונות באיזור, להתחבר לאינטרנט האלחוטי עולה כסף – 10 יורו ליום או 20 יורו לשבוע. כמובן שהתחברנו, היה שווה בעיקר בגלל הסקייפ. חוץ מזה המלון ממש אחלה, והמיקום מושלם!

מסעדה סוף!

נחזור ליום ההגעה, אחרי שהשארנו את 28 הק"ג במלון יצאנו סביב השעה 22:00 לחפש מסעדה. מה שמדהים זה שבשעה הזו עדיין יש אור בברצלונה (לפחות בתקופה זו בשנה) – לא פלא שהמקומיים נחשבים לבליינים. אחרי שיטוט של 10 דקות הבנו שנאלץ לשלוף את השפנים שהכנתי בתכנון הנסיעה. לקחנו מונית למסעדה בשם Botafumeiro - מסעדת גורמה פירות ים. כאן חשוב לציין – אשתי אוכלת אוכל כשר ולכן בחו"ל אוכלת רק צמחוני. אני לעומת זאת לא חובב את רוב פירות הים. אך בכל זאת, קראתי המלצות חמות על המסעדה. תוצאות הניסוי: 2 מבוגרים (לא כאלה מבוגרים …) שבעים מאוד ודי שיכורים, בקבוק יין ספרדי אחד גמור, בקייבתו של אחד המבוגרים שוכן סטייק פילה מהמשובחים ביותר ששכנו שם אי פעם (למען האמת מדורג במקום 3), קיבתה של המבוגרת השניה התמלאה בעיקר באפטייזרים, 120 יורו שכרטיס האשראי השאיר במקום, כולל טיפ. סיכום – מעולה!!!

קניות

ביום המחרת, יום שישי, החלטנו שזה יהיה יום השופינג שלנו. אבל לפני כן, איך אפשר בלי קפה? טיילנו ברגל על רחוב הרמבלה (אולי הרחוב המפורסם ביותר בברצלונה) עד שהגענו ל-Cafe de La Opera (רחוב La Rambla 74, ליד תחנת מטרו Liceu), כנראה הקפה הנורמלי היחיד או בין היחידים על הרמבלה. הזמנו 2 ארוחות בוקר יחסית קטנות + קפה (למרות שאני בספק אם הקפה הספרדי ראוי בכלליות להיקרא קפה) ושבענו ב-20 יורו לערך. יצאנו ליום שופינג מייגע שרובו, אך לא כולו, התרחש בחנויות מוכרות כמו זארה (המקומיים קוראים לזה שרה), מנגו ו-Pull and Bear, בעיר לאורך רחוב Passeig de Gràcia. אני נשברתי אחרי בערך רבע שעה ופרשתי לקניות בסופר. אחרי שסחבתי את הקניות לחדר ירד לי האסימון שכל נושא הסחיבות האלה הוא לא לעניין, והחלטתי לשכור קטנוע. לאחר בירור הדרמתי עד לרחוב Passeig de Colom ושכרתי שם קטנוע בעלות של 35 יורו ליום, פיקדון של 250 יורו. נסעתי לאסוף את אשתי, או לפחות כך חשבתי. מסתבר שהקניות יסתיימו מאוחר מאוד באותו יום… במהלך היום, ולמעשה בכלל לאורך הטיול השתמשנו במכשירי קשר (ווקי טוקי) בשביל לתקשר אחד עם השניה – מומלץ בחום בטיולים בחו"ל.

מסעדה איטלקית

בשעות הערב לקחנו את הקטנוע  לאכול במסעדה איטלקית בשם La Bella Napoli, עליה קראתי המלצות ברשת. המסעדה הייתה סבירה, אבל בתור חובבי אוכל איטלקי לא נפלנו. אשתי הכשרה דווקא כן נפלה, אבל חזק, על מנה צמחונית נוראית. הפסטה שלי הייתה סבירה, היין עזר לבלוע ולהקהות את תחושת האכזבה. חזרנו למלון קפואים (קר לנסוע על הקטנוע בלי מעיל בלילה).

אתרי התיירות

למחרת קמנו מלאי מוטיבציה לסמן V באתרי התיירות המובילים בעיר. אחרי קפה בעמידה בבר-קפה הממוקם ממול למלון (די מוצלח) יצאנו לרכיבה לכיוון כנסיית Sagrada Familia המפורסמת של גאודי. הכנסייה אכן מדהימה מבחוץ ומה שבאמת מדהים לגבי זה שהתחילו לבנות אותה בסוף המאה ה-19 ויסיימו (כנראה) לקראת שנת 2040. החזית שגאודי אחראי עליה הייתה אכן מאוד מיוחדת. כל הארכיטקטורה הזאת לא גרמה לנו להכנס פנימה ומייד המשכנו לכיוון פארק גואל (Parc Guell). מדובר בגן מקסים שתכנן ועיצב מי אם לא מיודענו גאודי – אני מבטיח שעד סוף היום כבר לא תוכלו לשמוע את השם הזה יותר. בכל מקום ברוב אתרי האינטרנט ממליצים לתכנן סיור בגן של חצי יום. אנחנו סגרנו אותו בערך בשעתיים וחצי, כולל עצירת קפה וביקור בשירותים (מס' 2). בגן יש הרבה פסלים ומבנים שגאודי עיצב, ודי נחמד להסתובב שם. כשנמאס לנו יצאנו לכיוון הרובע הגותי, כשבדרך סימנו V על Casa Milla , והפלא ופלא, היינו כבר רעבים. החלטנו שהגיע זמן לטעום טפאס ב-Sagardi. החוויה הייתה מהנה מאוד, וגם הקונספט. בבר זה מחייבים אותך לפי כמות הקיסמים שנשארת לך בצלחת – קיסם לכל טפאס… לאשתי אכלה 4 מנות צמחוניות, לי ספרו בערך 8 קיסמים. המשכנו להסתובב בסמטאות וחנויות הרובע הגותי עוד כ-3 שעות. יצאנו בדרך לכיוון הר היהודים, מעבר דרך אנדרטת קולומבוס ונחתנו ב-Pueblo Espangnol, סוג של עיירה קטנה שהוקמה למטרת הדגמה. יש שם הרבה סימטאות נחמדות וחנויות יקרניות והאבסורד בכל זה הוא שמשלמים בשביל להכנס (אם אני זוכר נכון משהו כמו 6 יורו לאדם). חמוד ומיותר. בנוסף התחיל לרדת עלינו גשם – אפילו השמיים ריחמו עלינו. פצחנו בנסיעה זהירה חזרה לכיוון איזור המלון והשופינג. אשתי הייתה פשוט מוכרחת להשלים מעיל של שרה ואני נכנסתי לנמנום קל.

הבילוי

מוצ"ש הוגדר כיום בו אנחנו מתבליינים – ראשית יצאנו למסעדה בשם Los Inmortales, מסעדה איטלקית חביבה וזולה (לא לצפות ליותר מדי) ואשתי אכלה שם אוכל סביר, אני לא התלהבתי מדי. משם יצאנו לבלות באיזור הרובע הגוטי. מצאנו באינטרנט מועדון שהוגדר כמועדון רוק ומתקיימות בו הופעות חיות בשם Sidecar. שילמנו בכניסה כ-10 יורו לאדם ונכנסו לחוות את חווית הרוק המפוקפקת ביותר שחווינו. הייתה הופעה של להקה ספרדית די עלובה ו-15 האנשים שהיו בפנים היו כנראה המעריצים/חברים/אנשים ששילמו להם היחידים של הלהקה הזו. אחרי ההופעה שהסתיימה סביב 00:30 יצאנו ונכנסו למועדון מספר פעמים בשביל לראות אם האווירה השתפרה אחרי ההופעה של הלהקה, אך נראה היה שהמעריצים הלכו ונשארה כמות קטנה של חובבי רוק משעממים שלא ממש היוו מסיבה. בין לבין נכנסנו לפאב קרוב בשביל להשקות את עלבוננו. לקראת 02:00 בלילה הבנו שבליינים אנחנו לא וחתכנו לכיוון המלון.

השלמות

בבוקר היום האחרון שלנו, הלכנו לעשות מה שכל ספרדי/ה נוצרי/ה טוב/ה עושים ביום ראשון בבוקר וזה ללכת להשתזף בעירום בים. אנחנו אמנם לא חשפנו חלקים מיותרים, אבל כל האמהות והנערות שסביבנו כן. מיצינו את החוויה אחרי כשעה, עצרנו להזדכות על הקטנוע, וחזרנו למלון לארוז. השארנו את ה-28 ק"ג, עכשיו כ-35 ק"ג בשמירת חפצים והלכנו לחפש את עצמנו לאורך הרמבלה. הסיור בין הדוכנים היה נחמד ומרגיע מאוד, ובמיוחד הרגיע את אשתי שהיא יכולה לבצע בזבוזים אחרונים לפני שחוזרים. הספקנו לשבת בבית קפה בקצה הדרומי של הרמבלה ולשלם מחיר מופקע של 5 יורו לכוס קפה המגעיל ביותר ששתינו אי פעם. בנוסף אני אכלתי באיזה פאסט פוד מקומי ואשתי מצאה פלאפל צמחוני וחוותה שובע אמיתי לראשונה בברצלונה. על הדרך הספקנו לשלם 20 יורו על קריקטורה של שנינו ויצאנו לאסוף את חפצינו לכיוון שדה התעופה – אשתי לקחה עוד מנת פלאפל to go.

בחזרה הביתה

את הדרך חזרה לשדה התעופה כבר עשינו על האוטובוס שיוצא מהקטלוניה ישירות לשדה ועולה 6 יורו לאדם. לשדה הגענו די מוקדם, אבל עד שהמאבטח סיים לבדוק אותנו (בכל זאת, השארנו את חפצינו בשמירת חפצים) הצטבר תור. אח"כ הלכנו לעשות TAX Refund – במידה ותבזבזו יותר מ-90-100 יורו ברשת מסויימת תוכלו לבקש מהמוכר טופס אותו מציגים לפקיד מכס בשדה תעופה. משם הולכים לקבל את החזר המס בבנק בשדה התעופה. לבסוף קינחנו בשופינג בשדה התעופה – גם שם יש שרה. עלינו למטוס בחצות עייפים אך מותשים וחזרנו למציאות היומיומית.