טוב, מי שקרא את הפוסטים הקודמים שלי שם לב שאני אדם שקול ומחושב עם נטייה לאבד את זה.
להזכירכם, אני בחור נחמד בן 32, נשוי + 2, איש הייטק במקצועי, אין לי תלונות לגבי מהלך החיים שלי, המשפחה ובטח לא המקצוע שלי.
ובכל זאת, ניתן לומר שהפעם איבדתי את זה סופית…

קורס טיס אזרחי

תמיד חלמתי להיות טייס. מגיל צעיר פינטזתי להיות טייס בצבא, ואכן הצלחתי להגיע לקורס טיס היוקרתי, אך לצערי לא הצלחתי לסיים אותו. לשמחתי זכיתי לשרת לאחר מכן בתפקיד שכלל המון טיסות וכך חייתי את עולם הטיסה מהצד. כשהשתחררתי, קיבלתי על עצמי את כיוון התוכנה, תחום אותו אני מאוד אוהב – אני מגיע (אלא אם מישהו מרגיז אותי) עם חיוך בבוקר לעבודה. ובכל זאת, כמו תמיד, משהו מרגיש לי חסר. יום אחד קמתי, מסתבר על הצד הלא נכון של המיטה, והחלטתי שאני מוכרח לעשות מעשה ולפתח קריירה משנית כטייס.

למה? למה? ל???

אז מעבר להגשמת החלום, נכנסים לתמונה הרבה מאוד שיקולים.

נגד:

• זה יקר אחושילינג
• אין כמעט עבודה לטייסים בארץ, במיוחד לא לטייסים שלא הוכשרו בצבא
• זה דורש המון הקרבה מצדי, ועוד יותר הקרבה מצד המשפחה
• אמרתי כבר שזה יקר?

בעד:

• אני לא אוהב להצטער על העבר. ואני לא מעוניין בעוד 10 שנים להצטער על זה שלא עשיתי את זה.
• אני עובד בתחום בו הגיל לא עושה טוב לעובד. לאיש תוכנה בן 40 שמחפש עבודה עלולה להיות בעיה. לעומת זאת לטייסים (אזרחיים כמובן) הגיל עושה רק טוב.
• נכון שאין עבודה בארץ, אבל שוב, אני עובד בהייטק. מישהו אמר relocation?

בפוסטים הבאים בנושא אפרט איך מה ומתי, ואספר תוך כדי התהליך…

בימים האחרונים פורסם שאפליקצית Google Voice נכנסה (שוב) לאפסטור של חברת Apple, זאת לאחר סכסוך מתוקשר וארוך בין שתי הענקיות.

מה זה בכלל Google Voice

גוגל קול בשמו המתורגם, הוא שירות מבית גוגל המאפשר למשתמשים לקבל תיבת תקשורת אחודה לכל אמצעי התקשרות העומדים לרשותם. מה הכוונה? אם יש לי מכשיר סלולרי, מס' טלפון בעבודה ומס' טלפון בבית אני יכול לצרף את כולם לחשבון ה-Google Voice שלי ובכך להרוויח כמה יתרונות:

• אני מקבל מס' טלפון חדש מגוגל בחינם. ניתן לנסות להשיג מס' טלפון שיענה על צירוף אותיות – לדוגמא IAM-CYNICAN. למי שלא מכיר את שיטת צירוף האותיות, על כל מקש בטלפונים שלנו מופיעות מס' אותיות. ע"י בחירת צירוף אותיות נוח לזכור את המס' – לפי הדוגמא שנתתי, המס' יהיה 426-2964226
• מעכשיו בכל פעם שאני נותן את מס' הטלפון שלי לאנשים אני נותן את מס' הגוגל שלי. בתוך חשבון הגוגל ניתן לקבוע איפה אני אקבל את השיחה הנכנסת (לנייד, לעבודה, הביתה או כולם). ניתן לקבוע שעות שונות לכל טלפון.
• במידה ולא עניתי לשיחה היא נכנסת לתיבה הקולית שלי ב-Google Voice ושם היא יכולה להיות מתומללת לטקסט.
• אם עברתי דירה וקיבלתי מס' טלפון קווי חדש כל מה שאני צריך לעשות זה לעדכן את חשבון ה-Google Voice שלי. לאנשים שמתקשרים אלי זה לא משנה. כנ"ל לגבי החלפת מס' סלולרי.
• שיחות יוצאות בחינם
• כן, בחינם
• באמת באמת בחינם

טוב, אני רץ להרשם

רגע רגע, אין מה למהר. השירות כרגע זמין רק לתושבי ארה"ב.

אז למה חפרת לנו?

כי ניתן להרשם בדרכים עוקפות. התהליך אליו הגעתי הוא לא זבנג וגמרנו, אבל הוא בהחלט עובד. מכיוון שלא ראיתי מדריך מסודר מספיק החלטתי לספק אחד כזה לציבור הגולשים.

לפני שנתחיל את התהליך המפרך, בואו נחשוב רגע למי זה טוב. בשביל להנות ממס' טלפון חינמי בארה"ב אתם צריכים לענות על אחד או יותר מהקריטריונים הבאים:

• יש לכם חבר / קרוב משפחה בארה"ב איתו אתם רוצים לדבר בחינם.
• יש לכם צורך לתת למישהו מס' בארה"ב שיוכל לתפוס אתכם גם אם אתם בארץ. לדוגמא בית עסק ישראלי שיש לו אתר יכול לפרסם מס' אמריקאי דרכו ניתן ליצור קשר עם העסק.
• אתם נוסעים לחו"ל ורוצים שבני המשפחה יוכלו להתקשר אליכם למלון בחינם.
• עוד ועוד ועוד

חשוב להגיד דבר נוסף – בשביל להנות מהשירות מישראל בצורה מלאה, תצטרכו להחזיק מכשיר סלולרי חכם – למשל Android או iPhone. כך קרוב המשפחה יוכל לתפוס אתכם ישירות בטלפון שלכם, או שתוכלו להוציא שיחות בעצמכם בעודכם בדרכים. אפשרות נוספת היא להחזיק טלפון VOIP עם מס' אמריקאי.

מתחילים

בתור התחלה בואו ניכנס לאתר Google Voice. שימו לב להודעה הבאה:

באסה. טוב מוותרים? לא? אז יאללה, בואו נמשיך.

התהליךמתחלק למס' שלבים:

• השגת מס' טלפון אמריקאי (אחר, עדיין לא של Google Voice) בחינם. גם כאן יש 2 שלבים פנימיים – יצירת חשבון אצל ספק SIP (פרוטוקול תקשורת של VOIP), ויצירת מס' טלפון שמתחבר לחשבון ה-SIP. הסיבה שאנחנו צריכים להשיג מס' טלפון אמריקאי מראש היא שלצורך יצירת חשבון Google Voice אנחנו צריכים להזין מס' טלפון אמריקאי קיים. זאת ועד – במהלך ההרשמה גוגל יתקשרו למס' הטלפון שמסרנו ויבקשו מאיתנו להקיש קוד על מנת לאמת שהמספר הוא שלנו.
• חיבור של חשבון ה-SIP ל-Fring
• התקנת תוכנה שתסתיר את המיקום שלנו מגוגל ובכך תאפשר לנו להרשם ל-Google Voice.
• הרשמה ל-Google Voice וחיבור מס' הטלפון האמריקאי שלנו. בחירה של מס' חדש של Google Voice.
• שיחת טלפון ניסיון

יצירת חשבון אצל ספק SIP

נכנס לאתר של iptel.org ונרשמים:

לאחר ההרשמה ישלח אליכם אימייל המפרט את הפרטים שלכם. היכנסו לחשבון שלכם באתר וחפשו את הקובייה הבא מצד שמאל למטה:

רישמו את המספר שמופיע ככתובת ה-SIP הראשונה.

יצירת מס' טלפון אמריקאי

היכנסו לאתר ipkall והזינו את הפרטים הבאים:

לחצו על submit. החשבון יווצר ואימייל ישלח אליכם. באימייל תקבלו את מס' הטלפון האמריקאי החדש שלכם. שימו לב שמספר זה יהפוך להיות לא זמין אם לא תשתמשו בו יותר מ-30 יום.

חיבור חשבון ה-SIP ל-Fring

Fring, חמי שלא מכיר, היא חברת VOIP ישראלית המחברת כל מני שירותי תקשורת כמו  Google Talk, MSN Messenger, ICQ וכו' לאפליקציה אחת הזמינה במגוון פלטפורמות. במקרה שלי הפלטפורמה היא אנדרויד (כן כן, גם לי היה אייפון – קוראים לי ציני וגם אני משתמש לשעבר של אייפון).

ב-Fring לוחצים על תפריט Add-ons

מישהו יכול לנחש על מה לוחצים? נכון, על SIP

מזינים את פרטי החשבון

החשבון נוסף בהצלחה

בשלב זה אם מישהו יתקשר למס' הטלפון האמריקאי שהוקצה לכם זה יגיע ישירות לפרינג שלכם.

התקנת תוכנה "מבלבלת גוגל"

הערה: בתור משתמש חשדן אני מעדיף להתקין תוכנות מעין זו בסביבה סגורה בשביל שלא יעשו נזק בלתי הפיך. בשביל זה אני משתמש ב-VMWARE Player, כלי חינמי שמאפשר הקמת סביבה וירטואלית זמנית. את ההתקנה אני מבצע שם. מי שעבורו ההערה הייתה פשוט סינית מוזמן לדלג ולעבור לשלב הבא.

הכנסו ל-Hotspot Shield והורידו את התוכנה. התקינו אותה בשיטת ה-next next. שימו לב להמנע מלהתקין את סרגל הכלים של ask כשההתקנה תשאל אתכם על כך – סתם מיותר.

הרשמה ל-Google Voice

סוף סוף… הפעילו את Hotspot Shield והכנסו לאתר Google Voice. הפעם תראו מסך כניסה רגיל:

הזינו פרטים והיכנסו. עקבו אחר ההנחיות של גוגל להזנת מס' הטלפון שלכם (כאן תזינו את המספר שקיבלתם מ-ipkall) ולבחירת מס' גוגל. שימו לב, בחירת המס' היא בחינם, אך החלפתו בעתיד תעלה לכם $10. בעת אישור הפעולה גוגל תציג לכם מס' בעל 2 ספרות אותו תצטרכו להזין כשתקבלו שיחה מהם – את השיחה תקבלו דרך Fring.

וזה הכל . כעת אתם יכולים להוציא שיחות מהאתר – לחצו על Call והזינו מס' טלפון אמרקאי – השיחה אמורה לעבוד טוב. בנוסף אתם יכולים לקבל שיחות והודעות תיבה קולית עם מס' הגוגל שלכם.

עדכון

המגיב "באזז" ממליץ על שימוש בתוכנה לאנדרויד בשם Google Voice Callback המאפשרת להוציא שיחה ישירות ממסך החיוג של המכשיר. תוכנה זו פותרת אותנו מלהתחבר לאתר של Google Voice בשביל להוציא שיחה לארה"ב. התוכנה אכן מוצלחת ועובדת כמצופה. חפשו אותה באנדרוד מרקט.

אם נהנתם מהמדריך אנא הפיצו את הבשורה!

צ'או…

בימים אלה חזרתי להשתמש באמצעי התחבורה האהוב עלי ביותר, רכבת ישראל. הרכבת היא לדעתי אמצעי תחבורה מצויין – תמיד מדייקים, קרונות נעימים ומרווחים, כמעט ואין תקלות ברכבות, וכשכאלה קורות מוציאים רכבת חלופית ולא מרגישים בתקלה, הרכבת זמינה כל השנה ואין בעיות של ועדי עובדים שמשביתים את הפעלת הרכבת. כל זה עושה את הרכבת לאמצעי התחבורה הנוח ביותר. בשוויץ.
בארץ המצב רק מעט שונה…

אז למה חזרתי לנסוע ברכבת?

לאחרונה החלפתי את הנוחות של עבודה ליד הבית בעבודה ליד קניון איילון ברמת גן. את המחשבה המאוד לא משמחת על פקקי הבוקר המטורפים (מכפר סבא) הרגעתי מעט – הלא יש תחנת רכבת סמוכה לקניון רמת, מקס' 5-10 דקות הליכה לעבודה.

אז זהו שלא

מסתבר שמישהו חכם מאוד החליט שהגשר המפלצתי למכוניות שמייצר הפרדה מפלסית מעל מסילת הרכבת יכול גם בהחלט לשמש את באי תחנת הרכבת. אז אם נניח שאני לא נכה, לא אדם מבוגר, לא ילד בן 7 שבא לראות משחק כדורגל באיצטדיון רמת גן ולא אישה בהריון, אז לטפס את 50 המדרגות הלוליניות עד מפלס הגשר זה משימה בהחלט אפשרית. העניין הוא שהלפטופ על הגב והחום של חודש ספטמבר הופכים את העליה הזו לבריכת זיעה מהנה ואני מגיע עם חולצה שאני יכול לטעון שהיא לחה, אבל חברי לעבודה לבטח תוהים למה אני מגיע עם בגדים ישירות מאימון הכושר.

ועכשיו פנייה נרגשת למתכנני הרכבת

מתכנני רכבת נכבדים, אני פונה ללב שלכם. אנא מכם, בבקשה, סדרו להולכי הרגלל מעבר מעל/מתחת לפסים בצורה שלא מאריכה את הדרך ב-10 דקות ומגדילה את זיהום האוויר באיזור – או לפחות את זיהום האוויר בחדר בו אני שוהה בשאר היום.

בברכה,
הנוסע המתמיד

בימים חמים אלה של חודש אוגוסט אני מוצא את עצמי מתעורר נטוף זעה ומקלל בלב – מה לעזאזל חשבתי כשלא קניתי מאוורר לחדר השנה שלנו???

זה התחיל לפני כשנתיים, עת נכנסנו לדירתנו החדשה, ממש לקראת הקיץ. סעיף ההוצאות לקראת הכניסה הלך וטפח, וכזוג צעיר לא יכלנו להרשות לעצמנו את מה שחלמנו עליו – מזגן מרכזי. אז דחינו, אמרנו לא נורא, נקנה מאווררים בינתיים, אף אחד לא מת מזה. אז נכון, כשבאו החברה מהעבודה לראות את הדירה החדשה, חטפנו מטר קללות, ובכל זאת את הקיץ שרדנו, והאגו הגברי שלי שסופג לא פעם חבטות מהסביבה דווקא התנפח – "אתם רואים, דווקא שרדתי בלי מזגן. אתם יודעים למה? כי אני לא איזה כוסית צפונבונית". כשהצטננו הרוחות והאגו במהלך החורף שאחרי, הלכתי כמו טאטאלה לבדוק לגבי מזגנים. בסופו של דבר ההגיון וחשבון הבנק הכריעו – קנינו מזגן לסלון בלבד, בחדרים הלוא ניתן להשתמש במאווררים, אף אחד עוד לא מת מזה…

קיץ נוסף עבר חלף לו, חורף חדש בפתחנו והמאווררים יוצאים לחילוף עם הרדיאטורים שבמחסן. לקראת הקיץ הנוכחי נוכחתי למצוא שאחד המאווררים לא שרד את המעבר, ויאלץ לסיים את חייו בפח האשפה. המאוורר שנותר הוצב מן הסתם בחדר הילדים, שכן הילדים הם כל חיינו, ולא נרצה שיסבלו מהחום הכבד רק בגלל שהוריהם לא השכילו לרכוש מזגן ללילות הקיץ החמים. ובכל זאת, כבר בתחילת הקיץ אשתי החביבה הציעה לקנות מאווררי תקרה, רעיון שאימצתי בחום, אך לא ביצעתי עד כה. ומדוע לא עשיתי זאת? אני מוכרח להגיד שאין לכך הסבר הגיוני, וגם אחרי שנסקור את שלל התירוצים השונים כמו חוסר הזמן, חוסר היכולת להתקין את המאוורר לבד, המחסור הזמני במזומנים עקב הבזבוזים האחרונים שלנו וכו', בהכרח נגיע למסקנה שהנפש הגברית היא מורכבת מאוד ובעלת רבדים רבים שלא ניתן להבין אותם בפשטות.

מה שאני מנסה להגיד הוא שהעובדה שאני יושב כרגע בשעה 3:30 לפנות בוקר, אחרי שההשקמה למציאת המוצץ של בתי המתוקה הסתיימה בנסיונות פתטיים שלי לחזור לישון כשנהרות זיעה שוטפים את גופי, בהחלט גורם לי לחשוב שלפעמים אני פשוט לא מבין אותי. בעבודה זה הרי ידוע שלא ניתן לכבות לי את המזגן בלי לחטוף איזה טוש לעין, או לפחות ירידה עסיסית; והנה אני, חתיכת מטומטם שהצליח בצורה לא ברורה להגיע למצב שבסוף אוגוסט, אחרי חודש שלם של חום בלתי נסבל וריח של צחנת זיעה שעולה מדי בוקר מהצד שלי בסדין, פשוט לא מצליח לחזור לישון. מה חשבתי לעצמי?

ומה שהכי עצוב שזה כבר סוף הקיץ. הכי עצוב שאני לא אעשה דבר (ראה את התירוצים מעלה) ובעוד כחודש, כשנסיים לשטוף את העובש מהסדין, אני אשב עם חבריי לבירה, מנופח מאגו גברי על איך שצלחתי קיץ נוסף בלי מזגן ובלי מאוורר. ומי יודע, אולי בקיץ הבא נפעיל דווקא חימום? אף אחד עוד לא מת מזה…

מפוסט לפוסט אני מוצא את עצמי לוקח את הבלוג לכיוון של מדריכים למשתמש. אני לא בטוח שזו הייתה הכוונה המקורית שלי ביצירת הבלוג, אבל אני מרגיש שיש לי הרבה מה לחלוק. אני בטוח שרוב קוראי הבלוג לא מתלוננים…

בימים האחרונים ביקש אבי עזרה בהגדרת חשבון Gmail לעסק החדש שלו. הוא כמובן לא ציפה לשטיפה הגדולה שהגיעה אחר כך -

• חשבון האימייל של העסק הוא סוג של כרטיס הביקור של העסק באינטרנט (כמובן שבשילוב עם אתר כרטיס הביקור שלם יותר).
• שימוש בחשבון Gmail/חשבון האימייל של ספק האינטרנט שלנו/כל חשבון אימייל אחר שהוא ממתחם (domain) שאינו שלנו עלול לרמוז לאנשים מסויימים על חוסר מקצועיות.
• כל עסק המכבד את עצמו צריך ליצור מתחם שייצג אותו נאמנה באינטרנט. יש לשים לב שאני יוצר הפרדה בין יצירת מתחם ליצירת אתר – הסבר יבוא בהמשך.

אז מה זה בכלל מתחם באינטרנט (domain)

האינטרנט מורכב ממליוני מתחמים שונים. google.com הוא דוגמא למתחם מוכר. ynet.co.il הוא מתחם מוכר נוסף. בכוונה נתתי את 2 הדוגמאות האלה מכיוון ששניהם מתחמים המזוהים בצורה הדוקה למוצר אותו הם מייצגים. אני לא בטוח כמה מהגולשים יודעים ש-ynet הוא מוצר מבית ידיעות אחרונות.

מתחם או אתר או מה בכלל ההבדל?

כמו שהסברתי מתחם הוא השם שמייצג את העסק באינטרנט. חשוב לבחור שם שיעביר בצורה נכונה את שם העסק/מטרת העסק/תחום העיסוק של העסק. בנוסף חשוב לבחור סיומת מתאימה – בפוסט הזה יש הסבר לגבי סוגי הסיומות השונים ובמה כדאי לבחור.

אתר, להבדיל, הוא דף או אוסף של דפים באינטרנט המכילים תכנים בנושא מסוים. אתר אינטרנט של עסק הוא כמובן הרכיב החשוב בייצוג העסק באינטרנט. ובכל זאת, לא לכל העסקים יש את המשאבים והאנרגיות ליצור אתר באינטרנט – השיקולים נעים בין זמן/אנרגיות ליצירת תכני האתר, מציאת מעצב ובונה אתרים מתאימים וכמובן העלויות הנלוות.

לעומת זאת יצירת אימייל מקצועי מלווה במתחם עצמאי אינו דורש את כל המשאבים המפורטים מעלה, לכן אני מאמין שזהו סעיף חובה בהקמת עסק.

אוקיי, אז איך יוצרים מתחם?

ברשותכם אתייחס בעיקר ליצירת מתחם בסיומת co.il. לדעתי סיומת זו היא המקצועית ביותר לעסק שמרבית עיסוקו בישראל. במידה ובית העסק מכוון בעיקר לחו"ל, מומלץ לרכוש מתחם עם הסיומת .com. ניתן כמובן לשלב בין השניים (לרכוש יותר ממתחם אחד המייצג את אותו עסק).

ישנם מספר רשמי מתחמים המורשים ליצור מתחמים חדשים בסיומת co.il. את הרשימה המלאה ניתן לראות באתר של איגוד האינטרנט הישראלי. העלויות ליצירת מתחם חדש בעת יצירת פוסט זה נעו סביב 80 ש"ח לשנה. עבור המתחם של אבי, במיוחד לאור נסיון מוצלח מהעבר, בחרתי להשתמש ב-LiveDNS.co.il. לאחר הרשמה קצרה תוכלו להזין את שם המתחם המבוקש ובמידה והוא פנוי לרשום אותו. שימו לב שמשך הזמן שלוקח לאישור המתחם החדש הוא עד 24 שעות.

יש לי מתחם, מה עכשיו?

עכשיו עלינו לבחור איפה לאחסן את תיבת הדואר שלנו. כמו תמיד, גם כאן יש לנו כמה אפשרויות, הנעות בין אירוח חינמי לאירוח מקצועי על שרת exchange.

אירוח חינמי של Google Apps
זוהי לדעתי אופציה לא רעה לעסק בהקמה ועוד יותר למי שרגיל לממשק המשתמש של Gmail. Google Apps מאפשר ליצור איזור עבודה וירטואלי הכולל תיבות אימייל, יומנים, ספר כתובות משותף ועוד לשימוש עד 50 משתמשים, וכל זה בחינם. למרות שזה עלול לא להתאים לכל אחד – לדוגמא עסקים שמפחיד אותם לשמור מידע עסקי על שרתי גוגל – עבור אבי בחרנו באפשרות החינמית לפחות בשלב ראשון.

אירוח של תיבת אימייל פשוטה בישראל
במידה ותרצו לשלם על התיבה ישנה האפשרות של אירוח של תיבה / מספר תיבות פשוטות. אני ממליץ במקרה כזה לעבוד עם אירוח ישראלי מכיוון שההבדל בעלויות מול אירוח מחוץ לישראל יהיה יחסית זניח, אך מהירות העבודה עם התיבה תהיה ברוב המקרים גבוהה יותר. עוד דבר שאפשר לקחת בחשבון הוא רכישה משולבת של שם המתחם וחבילת אירוח האימייל אצל אותו ספק. שילוב זה לא בהכרח יוזיל עלויות, אבל בהחלט יקל מההבטים הטכניים של התהליך. חברת LiveDNS המוזכרת מעלה בהקשר של רישום מתחמים מספקת גם שירותי אחסון תיבות אימייל (סביב ה-20 ש"ח לחודש).

אירוח של תיבת exchange בישראל
אפשרות זו היא המקצועית, הבטוחה, אך גם היקרה ביותר מבין האפשרויות. למי שלא יודע מה זה שרת exchange, זהו שרת מקצועי ויקר של חברת מיקרוסופט המאפשר לנהל תיבות אימייל של חברות. ישנם יתרונות רבים באירוח שכזה, ואני לא אמנה את כולם, אבל העיקריים הם אמינות השירות, סנכרון בין מס' מחשבים ומכשירים ניידים ואיכות השירותים הנלויים (ספר הכתובות הארגוני ויומנים). לרוב חברות בינוניות עד גדולות יתחזקו שרת כזה (או מספר שרתים כאלה) בעצמן, אך עבור עסקים קטנים זה לא משתלם. ישנם מס' אתרים המציעים אירוח שרת exchange. אחד המוכרים הוא WebOffice, אך יש עוד רבים וטובים.

חשוב לזכור, תמיד ניתן להחליף ספק אחסון תיבת דואר כך שזו לא חתונה קתולית.

השלב האחרון – החיבור בין המתחם לאחסון תיבת האימייל

זהו השלב המאתגר ביותר – במידה ובחרנו להשתמש בשני ספקים שונים לרישום שם המתחם ואחסון תיבת האימייל (כמו במקרה של אבי), נדרש להגדיר את הגדרות האחסון אצל ספק רישום המתחם שלנו. אני אתמקד בתצורה שהכנתי עבור אבי, אך הדבר נכון בצורה זו או אחרת גם אצל ספקי שירות אחרים.

Google Apps דורשים בשלב הראשון לאשר שאכן אתם בעלי המתחם. הם מאפשרים 2 דרכים לביצוע האישור – יצירת קובץ בספרייה הראשית של האתר אליו המתחם מכוון (אבל רגע, בכלל לא יצרנו אתר), או עדכון רשומות ה-DNS והוספת רשומת CNAME חדשה.

קצת מושגים – DNS הינו (בצורה מופשטת ביותר) פרוטוקול שעוזר לשרתי האינטנט לתרגם כתובות מתחם לכתובות הפיזיות של שרתים אחרים. הגדרה כוללת יותר ניתן למצוא בוויקיפדיה. את רשומות ה-DNS ניתן לערוך אצל ספק רישום המתחם שלנו. במקרה של LiveDNS זה יופיע תחת תפריט "ניהול DNS מתקדם".

נחזור לגוגל, עכשיו נרצה לאפשר את שירותי האימייל שלהם. גם כאן גוגל תנחה אותנו להוסיף רשומות מסוג MX – שוב תחת ניהול רשומות ה-DNS שלנו. ההסבר ב-Google Apps הוא די ברור.

לסיכום

אני מקווה שהצלחתי לשכנע אתכם לגבי החשיבות ביצירת כתובת אימייל מקצועית לעסק שלכם. אשמח לענות על שאלות בנושא בהערות לפוסט.

האייפון הוא אני. אני הוא האייפון. האייפון מגדיר את מי שאני… ועכשיו הסבר קצר. אני לא הולך לשום מקום ללא האייפון שלי והוא לא הולך לשום מקום בלעדיי. אני אוהד שרוף של סמארטפונים עוד מהתקופה שהיה ברשותי Sony Ericsson P800, בהמשך מכשירי Windows Mobile, וכמובן נפלתי כמו רבים וטובים לחויית האייפון של אפל. היה זה רק טבעי שלקחתי את האייפון שלי לטיול שלנו לברצלונה, זאת לאחר הכנה מסודרת של המכשיר לשימוש בחו"ל. המטרה של פוסט זה היא לפרט איך האייפון שלנו יכול לעזור לנו בחופשתנו בחו"ל.

הכן את אייפונך לחו"ל

ניתן להשתמש באפליקציות המותקנות על המכשיר בדיוק כפי שמשתמשים בהן בארץ, אך יש לשים לב – בעת טיול בחו"ל כנראה שנרצה לנטרל את הגלישה באינטרנט; זאת משום שעלויות הגלישה בחו"ל (בעגה המקצועית נקרא נדידה – roaming) הן גבוהות עד בלתי נסבלות, ובהעדר חבילה של ספק הסלולר המקומי מומלץ ביותר לא לאפשר גלישה (למעשה לא צריך לשנות הגדרות כלל). לאור הנאמר מעלה, ישנן מספר רב של אפליקציות אשר דורשות חיבור פעיל לאינטרנט ועל כן לא יפעלו אם לא תאופשר גלישה והמכשיר לא יהיה בקרבת נקודת Wifi.

אילו בעיות יכול האייפון לפתור

מס' רעיונות לשימוש אפשרי באייפון בחו"ל: ניווט והתמצאות, מדריך מקומי, שיחון וכמובן מצלמה. במידה ונמצאים ליד נקודת Wifi ניתן ומומלץ כמובן לבצע שיחות מוזלות לארץ דרך האינטרנט ולחפש סניפים של הרשת האהובה עלינו. אספתי כאן מס' אפליקציות שיעזרו לנו בנושאים הללו:

ניווט והתמצאות

מכשיר האייפון האהוב שלנו כולל אנטנת GPS. סבבה? סבבה. רק שיש בעיה קטנה – הרכיב הוא בעצם מסוג A-GPS, שזהו אחיו החביב אך המוגבל של ה-GPS. ה-A-GPS, קיצור של Assisted GPS, נזקק לחיבור פעיל לרשת על מנת למצוא את לוויני ה-GPS. כבר הזכרנו מעלה שבחו"ל אנחנו לא מאפשרים "נדידה" בגלישת נתונים, ובכך למעשה אנו מסרסים את יכולות ה-GPS שלנו. בעת הנסיון הראשון להפעיל אפליקציה המבוססת על שירותי מיקום מומלץ להיות מחוברים לנקודת Wifi, אחרת ה-"Fix" (החיבור הראשוני של המכשיר ללוייני ה-GPS) עלול לקחת זמן רב במיוחד, או לא לעבוד כלל. אפשרות נוספת היא לאפשר את ה-"נדידה" למספר דקות לטובת קבלת ה-Fix, אך יש לקחת בחשבון חיוב של למעלה מ-10 שקלים על מס' דקות אלה (מנסיון). ועכשיו, אחרי שסיימנו להתמודד עם הבעיות הטכניות ניתן להתחיל להשתמש ב-GPS.

האפליקציה הראשונה שתמיד חייבים להביא בחשבון היא כמובן iGo. למי שלא מכיר, נעים מאוד, זוהי אחת מתוכנות הניווט המוצלחות בעולם. iGo מגיעה עם איזורי מפות מובנים (מערב אירופה, צפון אמריקה וכו׳), נקודות עניין וממשק מצויין. מבחינתי העלות כ-$80-100 לכל איזור, וכבדות האפליקציה הופכים אותה בעיני ללא כדאית.
הורדה

מי שלא מעוניין להוציא כל כך הרבה כסף, ואולי גם לא זקוק ליכולות הניווט, אלא פשוט צריך תוכנת מפות פשוטה, יכול לרכוש את תוכנת OffMaps ב-$1.99. אפליקציה זו מאפשרת להוריד מפת עיר מסויימת כולל כל מיני נקודות עניין ולשמור על האייפון. כך ניתן להסתובב ברחבי העיר ועת הצורך לפתוח את האפליקציה לצרכי התמצאות. כמו כן, ניתן לסמן מראש על המפה נקודות עניין.
הורדה

ברוב המדינות המתוקנות, ישראל לא כלולה, יש בערים הגדולות רכבת תחתית יעילה ונוחה. לתיירים קשה לעתים להבין את המורכבות של מערכת המטרו, ובעיקר את נקודות החיבור בין הקווים השונים. בעיקר בשביל זה נוצרו מספר רב של אפליקציות לאייפון שאמורות לעזור בהתמצאות בנבכי מערות ה-subway. אחת האפליקציות המוכרות ובעיר החינמיות נקראת בשם המפתיע, Metro. ניתן להוריד מפות של הרכבת התחתית של רוב הערים המרכזיות בעולם.
הורדה

מדריכים מקומיים

לכל איזור המוגדר כתיירותי ניתן למצוא יותר מאפליקצייה אחת המהווה מדריך באנגלית על היעד שלנו. ניתן למצוא מדריכים מוצלחים של חברות Lonely Planet, City Guide וכו'. כאן אני מוכרח להתוודות. אני אמנם דובר אנגלית ברמה של שפת אם, בעבודה אני מתקשר ועובד עם מסמכים כמעט אך ורק באנגלית, ובכל זאת, נחמד לי הרבה יותר לקרוא בעברית, מה גם שלעתים קרובות מדריכים בעברית מכילים טיפים שהם רלוונטים יותר לישראלים. לרוע המזל, כמעט ואין מדריכים בעברית לאייפון. לשמחתי, ולשמכתכם, מצאתי את השיטה האולטימטיבית וגם החינמית לקריאת חומר על היעד בעזרת האייפון גם כשאין לנו חיבור אינטרנט פעיל בחו"ל.

השיטה היא כזאת – מצאו אתר הכולל פירוט מוצלח של היעד שלכם. שימרו את כל אחד מדפי האתר הרלוונטים לאתר שנקרא Read It Later, אתר המאפשר קריאה של דפי אינטרנט בצורה לא מקוונת. הורידו את הפליקציה החינמית של Read It Later למכשיר האייפון שלכם וסנכרנו את החשבון. כל הדפים ששמרתם יופיעו בתוך האפליקציה לקריאה Offline.
הורדה

שיחון ומילונים

ברוב המדינות המערביות ניתן למצוא בכל מקום דוברי אנגלית, או כאלה שמתיימרים לדבר אנגלית. לעתים אין ברירה מלבד לתקשר בשפה המקומית. מכיוון שרובינו לא דוברים הרבה שפות, רוב הסיכויים שלא נדע את השפה במדינת היעד שלנו. כאן באים לעזרנו המילונים והשיחונים. ניתן למצוא בחנות האפליקציות שיחונים ומילונים לכל שפה. לעתים נצטרך להסתפק בתרגום מאנגלית לשפת היעד, אך בשפות היותר מוכרות ניתן למצוא תרגום ישיר מעברית.

המילונים של Top Dictionaries נחשבים למוצלחים מאוד על אף שהם יחסית לא זולים – סביב $10 לשפה. ניתן למצוא מילון מעברית לכל אחת מהשפות המובילות בעולם.
הורדה

לקחת בחשבון

קודם כל, הסוללה של האייפון לא בנויה לשימוש ממושך ואינטנסיבי. לכן יש לקחת כמובן את המטען איתנו לחו"ל, אבל בנוסף אני ממליץ לרכוש מטען נייד שפועל על סוללת ויכול לטעון את האייפון גם במהלך השיטוטים שלכם במדינת היעד.

לסיכום

האייפון הוא חברנו הטוב ביותר בחו"ל. אני ממליץ בחום לכל בעלי האייפון לבצע הכנה מקדימה של מכשירם – להוריד אפליקציות רלוונטיות! מומלץ לקרוא את הפוסט שלי בנושא תכנון חופשה זולה בחו"ל.

טיול מהנה!!!

לאחרונה שבנו אישתי ואני מסופשבוע מפנק בברצלונה. הבטחתי לרשום מדריך לגבי איך להוזיל עלויות בתכנון החופשה בחו״ל (בשביל שישאר יותר כסף לשופינג). אני מחשיב את עצמי כצרכן טוב – בהחלט למעלה מהממוצע מצרכני ארצנו, אך כנראה פחות מצרכנים בארה״ב למשל- וכצרכן כזה אני נוהג לבצע מחקרים קצרים לפני ביצוע רכישות גדולות.

אז מתי נוסעים?

קודם כל צריך לחשוב מתי מתכוונים לנסוע. עדיף בשלב זה להוריד מהפרוטוקול את חודשים יולי-אוגוסט ותקופת החגים בספטמבר-אוקטובר. כמו כן ניתן לותר מראש על פסח – אפריל. מה נשאר לנו? את רוב חודשי השנה. לאשתי ולי יש נטייה מובנית לחשוב על חופשות סביב החודשים החמים, זאת אומרת יוני-אוקטובר (חודשים חמים לפחות בחצי הכדור הצפוני). מנסיון שלנו במהלך חודש יוני ניתן למצוא דילים אטרקטיביים במיוחד, ולכן כל שנה כל אתרי האינטרנט שמסתיימים בספונטני (אלעל ספונטני, ספונטני של שאר חברות התעופה, הדקה ה-90) פתוחים אצלנו במהלך חודש יוני. זה מוביל אותנו לנושא השני:

האם להזמין מראש או לחכות לרגע האחרון?

אני חושב שכאן יותר מכל חשוב להבין עד כמה אתם בעלי לב חלש. אני לרוצה לחשוב על עצמי כפתוח לנושא, אבל לקראת הנסיעה האחרונה,כשביום רביעי בצהריים עדיין לא ראיתי את המחירים של הטיסה של יום חמישי יורדים הרגשתי רעידות בכל הגוף. לבסוף נשברתי והזמנתי במחיר שהערכתי אותו כגבוה יותר ממה שניתן היה להשיג לברצלונה בשבועות הקודמים. ובכל זאת, אין לי ספק שהשגתי מחיר מצויין – המחיר היה $279 לאדם לטיסת צ'רטר של ארקיע דרך חברת השטיח המעופף. תורידו מזה הנחת חבר הייטק-זון בגובה 9% ותקבלו מחיר שווה לכל נפש של $254 (זאת למרות שבשבועות קודמים ניתן היה להשיג כרטיסים בעלות של $190 ברגע האחרון).

עוד טכניקה שניתן לבצע היא להזמין הרבה זמן מראש. בחברות תעופה רבות נהוג להקצות מס' מקומות מוגבל במחירים אטרקטיביים יותר, אבל מדובר בתכנון של הרבה זמן מראש ולנו זה פחות מתאים. אני גם לא בטוח שגובה המחירים המוזלים בהזמנה מראש מגיע לרמה זהה מול מחירי הרגע האחרון.

האם להזמין חבילה או לחפש מלון לבד?

אז ככה. אני כבר מזמן לא מסוגל להרגיש כתרמילאי שמגיע לעיר מסויימת ורק אז מתחיל לחפש מלון. אני מעדיף שהמלון יהיה סגור מראש. אבל לעתים קרובות, ובעיקר ברגע האחרון ניתן להזמין דרך האינטרנט חדר במחירים מוזלים בהרבה מעלות החבילה דרך סוכן הנסיעות בארץ. בעת שיטוטי הרגע האחרון שביצעתי לפני הטיסה האחרונה עברתי במספר רב של אתרי נסיעות. באופן די לא מפליא, אצל רובם החבילות הורכבו מאותם מלונות ברצלונאים. החבילה הזולה ביותר הייתה למלון שנמצא רחוק מאוד מהמרכז במחיר שנע בסביבות ה-$430. אני בחרתי להשתמש באתר די מוכר שנקרא booking.com המאפשר להזמין מלונות בכל העולם דרך האינטרנט. עלות המלון שהזמנתי דרכם הסתכמה סביב $225 לאדם ל-3 לילות, מה שמביא את מחיר החבילה לאדם ל-$475. בבדיקה דרך השטיח המעופף נאמר לי שבמידה ואזמין גם מלון זה דרכם תעלה החבילה כ-$650 לאדם. לא חבל לזרוק ככה כסף?

הדרך לשדה התעופה – לקחת מונית או לחנות בחניון לטווח ארוך?

במידה ואתם כמונו – עצלנים ומפונקים – לא תיסעו לשדה התעופה באוטובוס או רכבת, מה גם שאלה כמעט ואינם נגישים ונוחים למי שלא יוצא מת"א. כך שנשאר לנו רק לברר מה עלות הנסיעה במונית מעיר מגורינו לשדה התעופה (מכפר סבא העלות היא למעלה מ-200 ש"ח לכל כיוון) ולחשב את עלות החניה בשדה התעופה. בשדה גובים 30 ש"ח לכל יום או חלקו (מינימום של 100 ש"ח). למחירים מעודכנים בקרו באתר החניון.

צריך לקחת בחשבון משהו חשוב. מהחניון לטווח ארוך ניתן להגיע רק בשאטל לטרמינל 3 (ממנו יוצאות הטיסות לחו"ל). השאטלים בנתב"ג הם סבירים, אך מנסיוני הם לא מחשבים שעות עומס – בנחיתה בנתב"ג סביב 04:00 לפנות בוקר חיכינו יחד עם כ-50 איש לשאטל במשך כ-20 דקות. בסופו של דבר נדחסנו עד אפס מקום. היה חם…

נחתנו בחו"ל – משדה התעופה למלון

במידה ולא שוכרים רכב, תמיד יש את ההתלבטות לגבי דרך ההגעה למלון. בעוד האופציה הנוחה ביותר – מונית – היא גם לרוב היקרה ביותר, מומלץ לבדוק מראש אילו דרכי הגעה נוספות יש. הערה לגבי מוניות: במידה ומס' הנוסעים הוא 4 הרבה פעמים ההפרש בעלויות לאדם מצטמצם בהרבה ואז זו דרך נוחה יותר.

מרוב שדות התעופה בערים המערביות ניתן לנסוע ברכבת, שאטל מיוחד או באוטובוס. עבור אמצעי הגעה אלה בידקו מראש מהן נקודות העצירה ואיך מגיעים משם למלון (לא נעים להסתובב ברגל עם מזוודות ברחבי העיר).

למי שמזמין חבילה מלאה דרך סוכני הנסיעות בארץ, הרבה פעמים מספקת הסוכנות אוטובוס שמפזר את הלקוחות במלונותיהם.

כרטיסי הנחה לאתרי התיירות

בהרבה מהערים התיירותיות בעולם ניתן לרכוש מראש דרך האינטרנט (או בשדה התעופה או בנק' מידע לתיירים) כרטיס שמספק הנחות לאתרי התיירות והאטרקציות הקיימים בעיר. מומלץ להבין מראש לאיפה מספק הכרטיס הנחות כי לרוב הכרטיסים לא מאוד זולים.

מסעדות, קניות ובילויים

מבחינתנו חופשה בחו"ל בלי לכלול את 3 הרכיבים המוזכרים בכותרת היא לא חופשה אמיתית. בנוסף, באופן מפתיע גם האזרחים המקומיים מבלים ביום יום במקומות אלה. מומלץ לבדוק לפני הנסיעה מהם האיזורים המומלצים לכל אחד מהתחומים האלה בהם נוהגים המקומיים לבלות, כי לרוב החוויה תהיה גדולה יותר והעלות תהיה נמוכה יותר מהמקומות התיירותיים.

לסיכום

קפיצה קצרה לחו"ל (גם לא לחופשת הכל כלול בתורכיה או יוון) עשויה לעתים קרובות להיות זולה יותר או באותו מחיר של חופשה מקבילה באילת. אנא התכוננו מראש – קצת מחקר מוקדם יחסוך לכם הרבה כסף. אם יש לכם אייפון ואתם לוקחים אותו איתכם לחו"ל אני ממליץ על קריאה של הפוסט שלי בנושא.

לפני שבוע יצאנו לסופ״ש הפתעה בברצלונה. ההפתעה הייתה כפולה – גם לאשתי שלא ידעה על הנסיעה, אך גם אני לא ידעתי עד הרגע האחרון אם ולאיפה ניסע כי המתנתי למחירי הרגע האחרון. בסופו של תהליך העלות הייתה כ-$470 לאדם, כולל טיסת צ'רטר ומלון הממוקם על Plaza Catalunya והוזמן דרך האינטרנט – העלות לא כוללת shopping. ניתן לקרוא לגבי תכנון נסיעה זולה בחו"ל.

מטרות הנסיעה המוצהרות היו מנוחה מהילדים והעבודה, ביקור במקום בו עדיין לא ביקרנו וחגיגת 5 שנות נישואים. כמובן שסדר הופעת המטרות המפורטות לעיל אינו בהכרח לפי סדר חשיבותן.

ההפתעה

אז כמו שהזכרתי, אשתי לא ידעה שנוסעים לברצלונה (למרות שהיא חשדה – היא מכירה אותי טוב מדי), כך שנאלצתי להתכונן לנסיעה לבד. את החומר מצאתי מכל מני מקומות באינטרנט, הטוב והמסודר שבין האתרים האתר הזה ב-ltkaplan.com. הגעתי עם תוכנית פחות או יותר מסודרת, אבל כמובן שתכנונים ומציאות לא הולכים יד ביד וביצענו כמה וכמה שינויים על הדרך. אז קדימה, העמסנו את האייפון ויצאנו לדרך.

המראנו מנתב"ג בשעה 15:30 ביום חמישי בטיסת צ'רטר של חברת ארקיע. קדמו לכך חששות מוצדקים מ-over weight בגלל המזוודה הבודדת אך הענקית שלקחנו איתנו – אני קורא לה מזוודת הגופה – מסתבר שבלי לדחוס נכנסים בה בקלות 28 ק"ג. בסופו של דבר ויתרו לנו ועלינו על המטוס. 4 וחצי שעות מאוחר יותר נגעו גלגלי המטוס במסלול בשדה התעופה הבינלאומי בברצלונה.

משדה התעופה

תכננתי שנגיע לעיר ברכבת וכך אכן עשינו, אך זה לא עבר בקלות… קודם כל, תחנת הרכבת נמצאת בטרמינל אחר מהטרמינל שנחתנו בו. השילוט בשדה התעופה באופן די מפתיע רשום רק בספרדית, אבל יש איורים לילדים מפגרים. התלבשתי על האיור שנראה כמו רכבת וכך מצאנו את התחנה. כמובן שיכלתי גם לשאול, אבל בתור גבר גאה לקח לי זמן, ובתור אישה שכרגע הופתעה לקח לאישתי זמן להוציא אותי מהשוק כדי שאתחיל לשאול שאלות ניווט. בתחנה קנינו כרטיסיה שמספיקה ל-10 נסיעות שעולה כ-7 יורו. נסיעה בודדת אגב עולה 2 יורו כך שזה די משתלם. ניתן באותה כרטיסיה להעביר יותר מנוסע אחד. חיכינו די הרבה זמן לרכבת (אמור להיות עד חצי שעה)… הנסיעה למרכז ברצלונה אורכת כ-30 דקות, אך אל תצפו לשילוט או כריזה באנגלית שתגיד לכם איפה לרדת. ברגע מלא השראה ניחשנו שאנחנו צריכים לרדת בתחנה שנקראת Pg de Gràcia. אחרי שסחבתי 28 ק"ג במעלה המדרגות (אין מעלית או שלא מצאנו) מצאנו את עצמנו במרכז צומת יפה, אך בהחלט לא Plaza Catalunya. יצאנו להליכה כש-28 ק"ג נגררים מאחורינו ברעש מרגיז, ולאחר 3 בלוקים הגענו לכיכר ולמלון שלנו (מופתעים שבחרנו את הכיוון הנכון? טוב, הפעם שאלנו). לסיכום חווית הרכבת – לא מומלץ, לפחות לא עם מזוודות – אך בהחלט האופציה הזולה ביותר להגיע למרכז העיר משדה התעופה.

המלון

מעט על המלון שלנו. המלון נקרא Husa Barcelona והוא ממוקם ממש בסמוך לכיכר המרכזית של ברצלונה, Plaza Catalunya. המלון הוא לכאורה 4 כוכבים, אבל אני לא משוכנע שהוא בסטנדרט שכזה. עדיין, היינו מרוצים מאוד מהבחירה שלנו. כמו שאמרתי, הזמנתי את המלון באינטרנט, דרך אתר Booking.com. הפקידים בקבלה אדיבים מאוד, לא בטוח שניתן להסתמך על ההמלצות שלהם כי יצא להם להטעות אותנו. בניגוד לשאר המלונות באיזור, להתחבר לאינטרנט האלחוטי עולה כסף – 10 יורו ליום או 20 יורו לשבוע. כמובן שהתחברנו, היה שווה בעיקר בגלל הסקייפ. חוץ מזה המלון ממש אחלה, והמיקום מושלם!

מסעדה סוף!

נחזור ליום ההגעה, אחרי שהשארנו את 28 הק"ג במלון יצאנו סביב השעה 22:00 לחפש מסעדה. מה שמדהים זה שבשעה הזו עדיין יש אור בברצלונה (לפחות בתקופה זו בשנה) – לא פלא שהמקומיים נחשבים לבליינים. אחרי שיטוט של 10 דקות הבנו שנאלץ לשלוף את השפנים שהכנתי בתכנון הנסיעה. לקחנו מונית למסעדה בשם Botafumeiro - מסעדת גורמה פירות ים. כאן חשוב לציין – אשתי אוכלת אוכל כשר ולכן בחו"ל אוכלת רק צמחוני. אני לעומת זאת לא חובב את רוב פירות הים. אך בכל זאת, קראתי המלצות חמות על המסעדה. תוצאות הניסוי: 2 מבוגרים (לא כאלה מבוגרים …) שבעים מאוד ודי שיכורים, בקבוק יין ספרדי אחד גמור, בקייבתו של אחד המבוגרים שוכן סטייק פילה מהמשובחים ביותר ששכנו שם אי פעם (למען האמת מדורג במקום 3), קיבתה של המבוגרת השניה התמלאה בעיקר באפטייזרים, 120 יורו שכרטיס האשראי השאיר במקום, כולל טיפ. סיכום – מעולה!!!

קניות

ביום המחרת, יום שישי, החלטנו שזה יהיה יום השופינג שלנו. אבל לפני כן, איך אפשר בלי קפה? טיילנו ברגל על רחוב הרמבלה (אולי הרחוב המפורסם ביותר בברצלונה) עד שהגענו ל-Cafe de La Opera (רחוב La Rambla 74, ליד תחנת מטרו Liceu), כנראה הקפה הנורמלי היחיד או בין היחידים על הרמבלה. הזמנו 2 ארוחות בוקר יחסית קטנות + קפה (למרות שאני בספק אם הקפה הספרדי ראוי בכלליות להיקרא קפה) ושבענו ב-20 יורו לערך. יצאנו ליום שופינג מייגע שרובו, אך לא כולו, התרחש בחנויות מוכרות כמו זארה (המקומיים קוראים לזה שרה), מנגו ו-Pull and Bear, בעיר לאורך רחוב Passeig de Gràcia. אני נשברתי אחרי בערך רבע שעה ופרשתי לקניות בסופר. אחרי שסחבתי את הקניות לחדר ירד לי האסימון שכל נושא הסחיבות האלה הוא לא לעניין, והחלטתי לשכור קטנוע. לאחר בירור הדרמתי עד לרחוב Passeig de Colom ושכרתי שם קטנוע בעלות של 35 יורו ליום, פיקדון של 250 יורו. נסעתי לאסוף את אשתי, או לפחות כך חשבתי. מסתבר שהקניות יסתיימו מאוחר מאוד באותו יום… במהלך היום, ולמעשה בכלל לאורך הטיול השתמשנו במכשירי קשר (ווקי טוקי) בשביל לתקשר אחד עם השניה – מומלץ בחום בטיולים בחו"ל.

מסעדה איטלקית

בשעות הערב לקחנו את הקטנוע  לאכול במסעדה איטלקית בשם La Bella Napoli, עליה קראתי המלצות ברשת. המסעדה הייתה סבירה, אבל בתור חובבי אוכל איטלקי לא נפלנו. אשתי הכשרה דווקא כן נפלה, אבל חזק, על מנה צמחונית נוראית. הפסטה שלי הייתה סבירה, היין עזר לבלוע ולהקהות את תחושת האכזבה. חזרנו למלון קפואים (קר לנסוע על הקטנוע בלי מעיל בלילה).

אתרי התיירות

למחרת קמנו מלאי מוטיבציה לסמן V באתרי התיירות המובילים בעיר. אחרי קפה בעמידה בבר-קפה הממוקם ממול למלון (די מוצלח) יצאנו לרכיבה לכיוון כנסיית Sagrada Familia המפורסמת של גאודי. הכנסייה אכן מדהימה מבחוץ ומה שבאמת מדהים לגבי זה שהתחילו לבנות אותה בסוף המאה ה-19 ויסיימו (כנראה) לקראת שנת 2040. החזית שגאודי אחראי עליה הייתה אכן מאוד מיוחדת. כל הארכיטקטורה הזאת לא גרמה לנו להכנס פנימה ומייד המשכנו לכיוון פארק גואל (Parc Guell). מדובר בגן מקסים שתכנן ועיצב מי אם לא מיודענו גאודי – אני מבטיח שעד סוף היום כבר לא תוכלו לשמוע את השם הזה יותר. בכל מקום ברוב אתרי האינטרנט ממליצים לתכנן סיור בגן של חצי יום. אנחנו סגרנו אותו בערך בשעתיים וחצי, כולל עצירת קפה וביקור בשירותים (מס' 2). בגן יש הרבה פסלים ומבנים שגאודי עיצב, ודי נחמד להסתובב שם. כשנמאס לנו יצאנו לכיוון הרובע הגותי, כשבדרך סימנו V על Casa Milla , והפלא ופלא, היינו כבר רעבים. החלטנו שהגיע זמן לטעום טפאס ב-Sagardi. החוויה הייתה מהנה מאוד, וגם הקונספט. בבר זה מחייבים אותך לפי כמות הקיסמים שנשארת לך בצלחת – קיסם לכל טפאס… לאשתי אכלה 4 מנות צמחוניות, לי ספרו בערך 8 קיסמים. המשכנו להסתובב בסמטאות וחנויות הרובע הגותי עוד כ-3 שעות. יצאנו בדרך לכיוון הר היהודים, מעבר דרך אנדרטת קולומבוס ונחתנו ב-Pueblo Espangnol, סוג של עיירה קטנה שהוקמה למטרת הדגמה. יש שם הרבה סימטאות נחמדות וחנויות יקרניות והאבסורד בכל זה הוא שמשלמים בשביל להכנס (אם אני זוכר נכון משהו כמו 6 יורו לאדם). חמוד ומיותר. בנוסף התחיל לרדת עלינו גשם – אפילו השמיים ריחמו עלינו. פצחנו בנסיעה זהירה חזרה לכיוון איזור המלון והשופינג. אשתי הייתה פשוט מוכרחת להשלים מעיל של שרה ואני נכנסתי לנמנום קל.

הבילוי

מוצ"ש הוגדר כיום בו אנחנו מתבליינים – ראשית יצאנו למסעדה בשם Los Inmortales, מסעדה איטלקית חביבה וזולה (לא לצפות ליותר מדי) ואשתי אכלה שם אוכל סביר, אני לא התלהבתי מדי. משם יצאנו לבלות באיזור הרובע הגוטי. מצאנו באינטרנט מועדון שהוגדר כמועדון רוק ומתקיימות בו הופעות חיות בשם Sidecar. שילמנו בכניסה כ-10 יורו לאדם ונכנסו לחוות את חווית הרוק המפוקפקת ביותר שחווינו. הייתה הופעה של להקה ספרדית די עלובה ו-15 האנשים שהיו בפנים היו כנראה המעריצים/חברים/אנשים ששילמו להם היחידים של הלהקה הזו. אחרי ההופעה שהסתיימה סביב 00:30 יצאנו ונכנסו למועדון מספר פעמים בשביל לראות אם האווירה השתפרה אחרי ההופעה של הלהקה, אך נראה היה שהמעריצים הלכו ונשארה כמות קטנה של חובבי רוק משעממים שלא ממש היוו מסיבה. בין לבין נכנסנו לפאב קרוב בשביל להשקות את עלבוננו. לקראת 02:00 בלילה הבנו שבליינים אנחנו לא וחתכנו לכיוון המלון.

השלמות

בבוקר היום האחרון שלנו, הלכנו לעשות מה שכל ספרדי/ה נוצרי/ה טוב/ה עושים ביום ראשון בבוקר וזה ללכת להשתזף בעירום בים. אנחנו אמנם לא חשפנו חלקים מיותרים, אבל כל האמהות והנערות שסביבנו כן. מיצינו את החוויה אחרי כשעה, עצרנו להזדכות על הקטנוע, וחזרנו למלון לארוז. השארנו את ה-28 ק"ג, עכשיו כ-35 ק"ג בשמירת חפצים והלכנו לחפש את עצמנו לאורך הרמבלה. הסיור בין הדוכנים היה נחמד ומרגיע מאוד, ובמיוחד הרגיע את אשתי שהיא יכולה לבצע בזבוזים אחרונים לפני שחוזרים. הספקנו לשבת בבית קפה בקצה הדרומי של הרמבלה ולשלם מחיר מופקע של 5 יורו לכוס קפה המגעיל ביותר ששתינו אי פעם. בנוסף אני אכלתי באיזה פאסט פוד מקומי ואשתי מצאה פלאפל צמחוני וחוותה שובע אמיתי לראשונה בברצלונה. על הדרך הספקנו לשלם 20 יורו על קריקטורה של שנינו ויצאנו לאסוף את חפצינו לכיוון שדה התעופה – אשתי לקחה עוד מנת פלאפל to go.

בחזרה הביתה

את הדרך חזרה לשדה התעופה כבר עשינו על האוטובוס שיוצא מהקטלוניה ישירות לשדה ועולה 6 יורו לאדם. לשדה הגענו די מוקדם, אבל עד שהמאבטח סיים לבדוק אותנו (בכל זאת, השארנו את חפצינו בשמירת חפצים) הצטבר תור. אח"כ הלכנו לעשות TAX Refund – במידה ותבזבזו יותר מ-90-100 יורו ברשת מסויימת תוכלו לבקש מהמוכר טופס אותו מציגים לפקיד מכס בשדה תעופה. משם הולכים לקבל את החזר המס בבנק בשדה התעופה. לבסוף קינחנו בשופינג בשדה התעופה – גם שם יש שרה. עלינו למטוס בחצות עייפים אך מותשים וחזרנו למציאות היומיומית.

טוב,
אז החלטתי לחדש את הכתיבה בבלוג הישן שלי, שלא היה בשימוש מזה כשנתיים.
בואו נגיד שזהו סוג של פוסט ראשון.
אין לי ממש מה לכתוב בפוסט הראשון מכיוון שכרגע אני חושב בעיקר על הפוסט השני (והשלישי והרביעי)…
אגדיר מחדש את מטרת הבלוג:
להביע את דעתי המעוותת בנושאים שקרובים לליבי – שהם בין השאר אך לא רק:
גאדג'טים, טכנולוגיה, החיים הטובים, משפחה וילדים ואולי פוליטיקה.
קריאה מהנה!!!